סוזאני הוא סגנון רקמה מאזור מרכז אסיה, נפוץ בעיקר באוזבקיסטן וקזחסטן. מקורו של השם סוזאני מן השפה הפרסית - משמעות המילה סוזן (suzan) הוא מחט. רקמת הסוזאנינעשית בד"כ על בסיס כותנה, ולעיתים גם משי. חוטי הרקמה, עשויים גם הם כותנה או משי. התכים הנפוצים הם שרשרת, סאטן וטמבור. בדי הסוזאני עשויים בד"כ משני חלקים או יותר המחוברים בתפירה. המוטיבים הנפוצים ברקמת סוזאני הם השמש והירח, פרחים (בעיקר צבעוניים, טוליפים ואיריסים), עלים וגפנים, רימונים, דגים וציפורים. הסוזאנים העתיקים ביותר כיום מתוארכים למאה ה -18 ותחילת המאה ה -19, אך נראה כי הטכנקיה הייתה בשימוש כבר בתחילת המאה ה -15.
הסוזאני שימש כחלק מהנדוניה של כלות במרכז אסיה, אשר רקמו אותו כהכנה לטקס, והציגו אותו לחתן ביום החתונה. הסוזאני הוא ססגוני ועשיר בצבע ובדרך כלל נועד לכיסוי משטחים בחלל הביתי.
התורמת גוון מונטיגיו, 1923- 2003, היתה חוקרת תרבות חומרית ובעלת תואר מאוניברסיטת קיימברידג'. לצד עבודת המחקר שלה עם בן זוגה ג'רמי, מונטגיו היתה פעילה בארגוני נשים יהודיים רבים, ועסקה ביצירת ואיסוף טקסטיל.
אוסף מונטגיו כולל טקסטילים שנקנו במכירות פומביות וטקסטילים שאספה מטיוליה הרבים בעולם, המייצגים טכניקות רקמה ואריגה שונות. תחום העניין המרכזי שלה היה טקסטילים שיוצרו תחת האימפריה העות'מאנית.
טקסטיל זה נעשה בעבודה ביתית, יש לו מוטיב אמצעי של ככה"נ קומקום בורוד על האדום, סביב המרכז יש רקמה ירוקה במוטיב עצים ומסביב גבול עם פרחים ועצים ממסגרים במסגרת אדומה. בשני אזורים קטנים במסגרות ניתן לראות שהרקמה בגוון אחר, יתכן כי מכיוון שנגמר החוט.
